חברת אייר פראנס הגדילה בחודשים האחרונים את תדירות הטיסות שלה לישראל והיא מבצעת כיום בין 11-10 טיסות שבועיות בקו בין תל אביב ונמל התעופה שארל דה גול בפריז.
החברה מבצעת בין 3-4 טיסות בוקר שממריאות מתל אביב בשעה 07:50 וטיסה יומית אחת אחר הצהרים שממריאה בשעה 16:30. כל הטיסות מבוצעות במטוסים רחבי גוף ביניהם בואינג 787 ו-777, איירבוס A350 ובאופן קצת פחות תדיר גם מטוסי A330. במטוסים שלוש מחלקות שרות: עסקים, תיירים ומחלקת פרימיום חדישה שבה 24 מושבים בתצורת 2-4-2.
לפני מספר חודשים, עוד בשלהי היסטריית האומיקרון החלטנו לצאת, לחופשה בפריז. מספר חברות תעופה מבצעות טיסות קבועות ליעד זה בהן אלעל, אייר פראס, טרנסאוויה (שהיא חברת בת של קבוצת Air France-KLM) וכן ארקיע וחברות לואוקוסט.
בדיקת המחירים והתנאים שהציעו חברות התעופה השונות נתנה עדיפות ברורה לחברת אייר פראנס למי שמעדיף לוותר על טיסות לואוקוסט או שכר. המחיר שהחברה הצרפתית הציעה במחלקת הפרימיום היה דומה לזה שהציעו לנו באל על עבור כרטיס במחלקת תיירים. כמו כן, תנאי הביטול של החברה הצרפתית היו גמישים במיוחד והציעו החזר מלא במידה והחלטנו לא לטוס. באל על ההצעה היתה נחותה משמעותית וזאת מבלי להתייחס לעניין הלקוחות שעדיין ממתינים חודשים לקבלת החזרים עבור טיסות שהם ביטלו או שהחברה ביטלה.
מחלקת הפרימיום של אייר פראנס, שהוצגה לראשונה לפני שנתיים וחצי, מעוצבת בתצורת 2-4-2. כלומר שני מושבים צמודים בצדדים וארבעה מושבים צמודים במרכז. קונפיגורציה זו מאפשרת לזוגות נוסעים פרטיות עדיפה במושבים הצדדיים. לכן כמובן הבחירה שלנו היתה לשני מושבים צמודים. בחירה זו מייקרת את עלות הכרטיס ב-51 דולר לכיוון לנוסע, אם במלים אחרות: 204 דולר תוספת לשני נוסעים. ועדיין אופציה זו נותנת לנו יותר פרטיות במיוחד בתקופה זו כשריחוק חברתי הפך להיות מצרך מבוקש.
כנוסעי מחלקת הפרימיום היינו זכאים לעלות למטוס עם שני תיקי יד במשקל כולל של עד 18 קילוגרם. בנוסף היינו זכאים למסירת 2 מזוודות במשקל של עד 23 ק״ג לכל מזוודה. בשדה פריז בכלל לא שקלו את תיקי היד שלנו ולמעשה עלינו מפריז למטוס עם שתי מזוודות טרולי ועוד תרמיל כבד עם ציוד צילום.
נוסעי מחלקת הפרימיום עושים את הבידוק לטיסה בדלפקי priority, אבל לא מקבלים כניסה בחינם לטרקלין העסקים. לא בנתב״ג ולא בפריז. אלא אם יש לכם מעמד גבוה במועדון של החברה או של חברה אחרת בברית התעופה SkyTeam.
ועכשיו למחלקה עצמה. אנחנו טסנו מפריז באירבוס A350 מצוחצח. המושבים שלנו היו 11A,11C שנמצאים בצד שמאל בשורה האמצעית של המחלקה מתוך 3 שורות סה״כ. דבר ראשון שנחשפים אליו כבר בתחילה הם תאי האחסון הגדולים שאליהם נכנסה כבודת היד שלנו בקלות רבה. כמו כן, המושבים מרווחים ורוחבם כ-94 ס״מ ומרווח הרגליים כ-121 ס״מ. למושבים תמיכת מתניים נוחה, משענת יד רחבה וזווית הטייה מכובדת. במושבים יש משענת רגליים מלאה ועוד משענת רגליים נוספת (בשורה השניה והשלישית של המחלקה).
מסך המגע במערכת המולטימדיה הוא בגודל של 13.3 אינטש ונוסעי המחלקה מקבלים כריות ושמיכות מפנקות כמו גם שמפניה, שלהבנתנו מקבלים גם נוסעי המחלקות האחרות. לעומת חברות אחרות שזנחו את ערכת האביזרים בתקופת הקורונה, אייר פראנס מחלקת לנוסעיה גם תיק קטן עם אטמי אזניים, מסכת עיניים, גרביים לשימוש במטוס וערכת צחצוח שיניים.
משהו ׳מגניב׳ שנחשפנו אליו הוא מצלמת הדרך שמותקנת על זנב המטוס. במסך שלפניכם אתם יכולים לראות את המטוס מלמעלה, את כל ההכנות על הקרקע לקראת הטיסה, את ההמראה, הטיסה עצמה וגם את הנחיתה.
מישהו שאל אותנו מה קורה אם חלילה יש מצב חירום. אנחנו מניחים שהקברניט דואג לכבות את המסכים.
הטיסה מפריז ממריאה בשעה 09:25 כך שמוגשת בה ארוחת בוקר. היו שתי אפשרויות לבחירה. הארוחה עצמה היתה משביעה אך לא שיא הציפיות הקולינריות. עם זאת גם לא ציפינו לקבל במטוס ארוחת מישלן. השמפניה שידרגה את הארוחה.
זמן הטיסה מפריז היה כ-3 שעות וארבעים דקות. לאורך כל הטיסה היה שרות מעולה והנחיתה בנתב״ג היתה רכה. כמה טוב לשוב הביתה.
