היום התקבל פסק דין משמעותי בבית המשפט העליון שמשמעותו היא שנוסעים יוכלו לתבוע פיצויים בגין רכיב עוגמת הנפש במקרים של ״איחור בתובלה האווירית של נוסעים, כבודה או מטען״, בהתאם לאמנת מונטריאול לתובלה אווירית אשר אומצה בישראל בשנת 2011.

הסיפור בליבת המחלוקת נוגע לזוג נוסעים שטסו בשנת 2017 לטיול בארה״ב בטיסה של חברת איבריה.  עם נחיתתם התברר למשיבים כי רק אחת משתי המזוודות שמסרו מצאה את דרכה אל היעד. על פי פסק הדין, נציגה של איבריה התחייבה כי המזוודה תגיע “בהקדם ולכל המאוחר עד למועד העגינה הראשונה של כלי השיט” שבו עמדו להפליג. בסופו של יום, למרות שהחברה איתרה את המזוודה במקסיקו כבר יום לאחר נחיתתם, היא הוחזרה אליהם רק כשבועיים לאחר הנחיתה ביעד, יום לפני חזרתם ארצה ובטח שלאחר השיט אליו יצאו במהלך הטיול. 

הנוסעים הגישו בארץ תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות נגד חברת התעופה וביקשו פיצוי בשל הפריטים שנאלצו לקנות בשל אובדן המזוודה וכן פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם. בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב-יפו פסק לטובת הזוג באופן תקדימי פיצוי בסך 5,000 ש״ח על עוגמת הנפש שנגרמה לנוסעים. זאת, על בסיס אמנת מונטיראול.

איבריה הגישה ערעור על פסיקת בית המשפט, בטענה כי לא ניתן לדרוש פיצוי בגין עוגמת נפש, אלא בשל נזקים ממוניים בלבד. הערעור של איבריה נדחה על ידי בית המשפט המחוזי. לאחר ערעור נוסף לבית המשפט העליון, היום התקבלה פסיקתו שהיא גם הפסיקה הסופית. פסיקת העליון גורסת כי בהתאם לפסיקה המקורית, ניתן לפסוק לנוסעים פיצוי בגין רכיב עוגמת הנפש. שופטי העליון אף בחרו שלא לקבל את הפרשנות האמריקאית לנושא זה לפיו ״אין להעניק פיצוי בגין נזק נפשי טהור במקרי איחור.״

בנוסף לקבלת הטענות של התובעים, פסקו שופטי בית המשפט העליון 25,000 ש״ח לכיסוי הוצאות התובעים בניהול ההליך המשפטי נגד איבריה.

חשוב להדגיש כי פסיקות של בית משפט העליון (בניגוד לפסיקות של בית המשפט לתביעות קטנות בו הוגשה התביעה) נחשבות לפסיקות המחייבות את כל בתי המשפט השונים. כך, בתביעות עתידיות בנושאים דומים אמורים שופטי בתי המשפט השונים להתייחס לפסיקה זו בעת שהם מנמקים את ההחלטות ופסקי הדין שלהם.

הפסיקה מגיעה בזמן בעייתי במיוחד לחברות התעופה וחברות שירותי הקרקע. תמונות של מזוודות אבודות שלא מגיעות ליעדן הפכו לתמונות שבשגרה. כעת, מעבר לפיצוי אליו זכאים הנוסעים על פי חוק, אלו יוכלו לדרוש גם פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם לטענתם, רכיב שקשה לכמת וכנראה שיגיע במקרים רבים לפתחו של בית המשפט.

בהקשר זה, חשוב להגיד כי על פי האמנה, מוביל אווירי לא יהיה אחראי לנזק שנגרם מחמת איחור אם יוכיח שהוא ועובדיו ושליחיו נקטו בכל האמצעים שהיו עשויים להידרש באופן סביר כדי למנוע את הנזק או שנקיטה באמצעים כאמור הייתה בלתי אפשרית מבחינתו או מבחינתם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *