יפן, אבל קצת אחרת: הכירו את מחוז אקיטה הצפוני

הביקור האחרון שלי ביפן היה בערך לפני עשור. עשיתי אז את המסלול האופייני לתיירים במדינה, כולל ביקור בטוקיו ומשם נסיעה מערבה לעבר אוסקה, קיוטו ונארה, עם עצירה בהר פוג׳י. קיוטו, שהייתה בעבר עיר הבירה, מפורסמת על רקע המקדשים הייחודיים, גני הזן המרהיבים, טקסי התה והנוכחות של גיישות מיפן העתיקה ברחובות העיר. אזור קיוטו מרתק בהחלט, רק שבביקור שלנו גילינו שאנחנו לא היחידים שגילו את ייחודיותה של קיוטו – ותיירים כבר פוקדים את האזור בהמוניהם.

לפני מספר חודשים השיקה אל על טיסות ישירות ליפן, משהו שעד לפני מספר שנים היה נשמע דמיוני. לצורך העניין, את הטיסה הקודמת שלנו עשינו במסע שארך מעל 20 שעות דרך אירופה והיום אפשר לטוס בטיסה ישירה שאורכת כ-11-12 שעות (תלוי בכיוון הטיסה).

עם השקת הטיסות הישירות, הוזמנו על ידי אל על ולשכת התיירות של יפן לגלות יפן קצת אחרת, כזו ששמורה בעיקר לתיירים מבית – יפנים. הסיור התקיים במחוז Akita הצפוני שטרם התגלה על ידי התיירים. אנחנו תמיד מוצאים את עצמנו במרדף אחרי אותנטיות בכל יעד שאנחנו מגיעים אליו, אבל הפעם לא היינו צריכים לחפש האותנטיות פשוט הייתה נוכחת בכל מקום ובכל זמן.

ואם השם אקיטה נשמע לכם מוכר, זה לא במקרה. השם אקיטה יהיה מוכר לחלק בזכות ה-״אקיטה אינו״, גזע כלבים ממוצא יפני.

התניידות ביפן

למי שעדיין לא מכיר את מערכת הרכבות של יפן – תכירו את ה-Shinkansen, מערך רכבות הקליע של יפן. מדובר במערך רכבות מהיר במיוחד שמגיע לכדי 350 קמ״ש כדי להוביל אתכם במהירות ובבטחה לאורך יפן. זו אגב לא המהירות הכי גבוהה של הרכבת והיא הגיעה בתנאי ניסוי גם למהירויות של 400 קמ״ש ויותר. ואם זה לא מספיק, ביפן מפתחים טכנולוגיית רכבות חדשה המבוססת על מגנטים שפונטציאלית תוכל להגיע גם למהירות של כ-500 קמ״ש.

באשר לאמינות ודיוק הרכבות – אין לכם מה לחשוש. בכלל. למעשה אחד הסיפורים הכי מפורסמים על הרכבות ביפן נוגע להתנצלוית הפומביות שמפיץ ארגון הרכבות של יפן על רכבות שמקדימות בשניות ספורות. באחד המקרים, בבוקר אחד בשנת 2018 הקדימה אחת הרכבות בעיר טוקיו ב-25 שניות. בהודעה הרשמית על המקרה החמור טרחו לציין שהרכבת יצאה מהתחנה בשעה 7:11:35 במקום בשעה 7:12. ולמי שממש סקרן, בממצאי החקירה שערכה הרכבת נמצא שאדם אחד פספס את הרכבת בגלל ההקדמה.

לאור כל האמור לעיל, ובשיל גודלה של יפן, רכבות השינקנסן יהיו אמצעי התחבורה מועדף, אפילו על פני טיסות ברחבי המדינה. גם אנחנו נסענו מטוקיו למחוז אקיטה באמצעות רכבת שינקנסן שארכה כשלוש בעות. בתוך מחוז אקיטה עיקר ההתניידות נעשתה באמצעות רכב.

מחוז אקיטה

במחוז אקיטה הצפוני אוכלסיה של כ-919,000 איש והשטח הגיאוגרפי שלה הוא 11,637 קמ”ר (בערך חצי מישראל כולה). אקיטה הוא גם השם של עיר הבירה שהיא גם הגדולה ביותר במחוז אקיטה. המחוז שופע בנופים ירוקים עוצרי נשימה שבאביב מתחלפים בנופי שלכת כתומים-צהובים.

אנחנו נחתנו מרכבת הקליע ישירות בעיירה Kakunodate, עיירת סמוראים לשעבר, שממוקמת במרכז/מזרח המחוז אקיטה ומשם יצאנו לטיולי כוכב בסביבת המחוז. המחוז ידוע ב״אונסים״ שהם מעיינות חמים (ואם לא הייתם באונסן אותנטי – לא הייתם ביפן!), מבשלות סאקה ותיקות (300 שנה), ונופים שקצת קשה לתאר, אבל ננסה.

אחת מהשאלות הראשונות שהיו לנו הייתה – אבל רגע, מה עם פריחת הדובדבן המפורסמת של יפן? מהניסיון שלנו בביקור הקודם, מדובר בהחלט בתופעה מרהיבה. אז מסתבר שגם באזור אקיטה יש אזורי פריחה מרשימים, למשל באזור הנחל בעיירה Kakunodate שבה ישנו. בביקור הזה לא הגענו בעונת הפריחה, אבל חשוב לדעת שהפריחה במחוז אקיטה מתחילה ומסתימת יחסית מאוחר ביחס לשאר יפן – בערך עד סוף אפריל.

מה אוכלים?

שמחנו לגלות שהדבר הראשון שאנחנו עושים באקיטה – זה להכיר את האוכל המקומי. מודה שלא לזה ציפיתי,  אבל גילינו סצנת קולינריה מרתקת אך לא פחות חשוב – ייחודית. חלק גדול מהקולינריה באקיטה מתבסס על אוכל מותסס. היפנים באזור שימרו מסורות התססה היסטוריות ששימשו אותם לשימור אוכל במהלך עונות החורף הקרות. כמו כן תמצאו באזור סאקה ומיסו איכותיים מתוצרת מקומית.

התחלנו את הביקור בארוחת kiritanpo מסורתית אצל Makito-san באזור Nishinoie. הארוחה הייתה בבית יפני מסורתי בן 130 שנה שבבעלות יפני מקומי מאזור אקיטה. במקום אפשר להזמין לינה או ארוחה בלבד שאותה אפשר להכין יחד עם המארחים.

kiritanpo הוא מאכל יפני מסורתי – שיפודי עץ ארז יפני עליהם מגולגל אורז דביק שניצלה על אש גלויה שנמצאת במרכז החדר. לצד מנת האורז נהוג להגיש מרק ומיסו. בנוסף קיבלנו מגוון ירקות מותססים, טופו מתובל וקינוח אורז דביק עם אבקת מאצ׳ה מתוקה. כמעט מיותר לציין שכל הארוחה מתבצעת על רצפת טאטאמי בחדר יפני מסורתי .

מבחינת מחירים: ארוחת kiritanpo בלבד, עם אפשרות לבשל יחד עם המארחים תעלה 5,000 יאן לאדם (כ-130 שקל), לינה של לילה אחד נעה בין 11,000-14,000 יאן (כ-286-364 ש״ח)  כתלות במספר הארוחות שתבחרו. המחירים זולים יותר לילדים.

עוד ארוחה שמבוססת על אוכל מותסס אכלנו ב-Kurawo, החל מבמבוק מטוגן, פולי סויה מותססים ומרק מיסו עם טופו מהטעימים שטעמנו.

עוד ארוחה מיוחדת מאוד אכלנו במבשלת המיסו והסויה Yamamo. הארוחה הגיעה אחרי סיור מרתק שכלל טעימות של מיסו בשלבי התססה שונים, כולל טעימה של מיסו שנמצא בתהליך כבר 10 שנים. מחיר: 33,000 יאן לאדם (858 ש״ח), כולל ארוחה וסיור במבשלה.

מה לעשות?

סיור מעניין במבשלת סאקה (משקה אלכוהול מאורז מותסס) מקומית בשם Suzuki Sake Brewery שקיימת ״רק״ 300 שנה.

כששאלנו את מנהל המבשלה מה השתנה בדרכי הייצור של הסאקה – הוא הסביר לנו חצי בצחוק שבעבר את תהליך העיבוד של האורז היו עושים הפועלים ללא חולצה, והיום זה פחות נהוג.

יש משהו מופלא בביקור במבשלה עם טכניקות ייצור שהשתמרו לאורך כל כך הרבה זמן. את האורחים במקום מקבלת גינת זן יפיפייה, קונספט שאמנם נפוץ יחסית ביפן, אבל מרהיב ביופיו כל פעם מחדש.

יצא לנו לסעוד במקום ארוחת קונספט עם 9 מנות כאשר כמעט לכל מנה הותאם סאקה ייחודי מתוצרת המבשלה.  אני לא מתיימר להיות כתב קולינריה, אבל האוכל היה מדהים, מגוון ויצירתי לאורך כל המנות. כל המנות שידרו אסתטיקה יפנית, גם דרך כלי הגשה יפיפיים. ואז הוגשה גם מנת ואגיו, שנחשב לאחד מהבשרים היקרים בעולם.

הסאקה שהוגש היה טעים בצורה שקשה להסביר, גם לאלו (כמוני) שלא נחשבים לחובבי סאקה והתחושה הכללית היא שעד אותו יום לא באמת טעמנו סאקה. הארוחה שאכלנו הייתה ניסיונית ולהבנתנו ארוחה דומה תעלה כ-30,000 יאן לאדם (כ-780 ש״ח). למתעניינים, היינו ממליצים ליצור קשר דרך האתר ולנסות לבדוק אפשרות לארוחה קצת יותר מצומצמת.

אחד מהטיולים שפשוט אסור לכם לפספס באזור הוא באתר הטבע Oyasukyo. בטיול קליל של כשעה שמתאים גם למתחילים תזכו לראות נופים עוצרי נשימה ואפילו לעבור דרך התפרצות פעילה של אדי מי גופרית שמגיעים עד ל-98 מעלות. השמועות אומרות שהאתר יפה לא פחות בעונת השלכת המרהיבה של יפן.

במרחק לא רב משם תוכלו למצוא אתר טבע נוסף ועוצר נשימה בשם Kawaragejigoku, שמתרגם לשם ה״חיבה״  Kawarage Hell. מדובר באתר גיאולוגי ייחודי שבו כתוצאה מפעילות וולקנית וחומציות גבוהה התכסה ההר בשכבת לבה לבנה, בלי צמחייה כלל. התפרצויות הקיטור וריח הגופרית באוויר נתנו להר את את הכינוי של  ״גיהנום״. משלב מסויים כבר תראו איסור לעלות לגובה ההר.

איפה ישנים?

אנחנו ישנו כאמור בעיירה Kakunodate אליה ניתן להגיע ישירות בשינקנסן מטוקיו. העיירה נמצאת יחסית במרכז מחוז אקיטה. מי שמחפש מבחר מלונות קצת יותר גדול ואיכותי יוכל לבחור לישון בבירת המחוז, העיר Akita עצמה. אנחנו ישנו במלון Folkloro שהיה בסיסי למדי.

אחד ממקומות הלינה הכי מעניינים שנתקלנו בו הוא Enishi. הייחודיות של המקום היא: 2 כלבי אקיטה מתוקים (סוגי ופוג׳י) שגרים במקום ועל פי עמוד ה-airbnb שלו, גם משמשים כ״מנהלי מחלקת מכירות״ של המלון. ניתן ללון במקום בין תחילת אפריל עד סוף נובמבר והעלות עומדת על 8,500 יאן לאדם לליה (כ-221 ש״ח).

מקום נוסף הוא Momotose – לינה בדירה עם אסתטיקה יפנית שקשה להוריד ממנה את העיניים. חדר בדירה (ישנם דיירים נוספים) יעלה 52,800 יאן (1378 ש״ח) ללילה, מחיר יקר למדי. בבעלות המקום גם בית קפה מהיפים והשלווים שנתקלנו בהם.

בסופו של יום שמחנו מאוד על ההזמנות לראות יפן אחרת, במיוחד אחרי שראינו את טוקיו, אוסקה וקיוטו. גילינו יפן של טבע, אותנטיות וקולינאריה ייחודית. הייחודיות של המקום היא גם החסרון שלו – היעדר התיירים גורם לכך שהתשתיות התיירותיות עוד לא מפותחות עד הסוף וזו בדיוק ההזדמנות שלכם לחוות את יפן בצורה ״בלתי אמצעית״. אמנם לא היינו ממליצים לטייל רק באזור אקיטה, אבל בהחלט לשלב כמה ימי טיול באמצעות רכבת שינקנסן.

טיסה נעימה!