זו מדינה מוסלמית אך חילונית לגמרי, עם סובלנות רבה לדת. יש בה טבע, פסגות מרשימות, חיי לילה, מסעדות, חנויות יוקרה, מורשת תרבות, ציוויליזציות עתיקות וגורדי שחקים, וכל זה במרחק שלוש שעות טיסה ישירה

נתחיל בכמה עובדות: הרפובליקה של אזרבייג’ן, אחת ממדינות הקווקז, גובלת מדרום באיראן, מצפון ברוסיה ובגיאורגיה וממערב בארמניה, שעמה היא שרויה בסכסוך מתמשך. היחסים עם ישראל, לעומת זאת, מצוינים ממש, וישראל מייבאת מאזרבייג’ן מחצית מצריכת הנפט שלה. במרץ 2023 גם פתחה אזרבייג’ן שגרירות בתל אביב, ובכך הפכה למדינה המוסלמית-שיעית הראשונה שפותחת שגרירות בישראל.

לאזרבייג’ן הגענו תוך שלוש שעות טיסה עם חברת התעופה Azerbaijan Airlines , שמפעילה שלוש טיסות שבועיות מנתב”ג. טסנו במטוס מסוג DREAMLINER  787, ובו שתי מחלקות, עסקים ותיירים. על אף הטיסה הקצרה, הוגשה לנו ארוחה מלאה (יש אופציה גם לצמחונים), ונהנינו גם ממסכים ומערכת מולטימדיה בכל המחלקות.

באקו: בירה מהאגדות

באקו, בירת אזרבייג’ן, זכתה בשנים האחרונות לפיתוח מואץ, בעיקר בזכות הנפט, ויש בה מבנים גרנדיוזיים לצד עיר עתיקה, מלונות מצוינים במחירים נוחים, שלל מסעדות וברים, אתרי מורשת, שווקים וקניונים.

האתר הראשון שאסור להחמיץ – וגם אם תרצו, תתקשו לפספס כי רואים אותו מכל פינה בעיר – הוא מגדלי הלהבה (Flame Towers) של באקו, שלושה גורדי שחקים בגבהים שונים שנראים כמו להבות של אש, סמלה של המדינה שזכתה לכינוי ארץ האש. לנקודת צילום מעניינת, הגיעו אל היילנד פארק (Highland Park), אחד האתרים המפורסמים והמעניינים ביותר בבאקו, פארק עירוני מקסים ובו גם אתר זיכרון לחללי המלחמה בארמניה, שרידי מסגד שיעי ונקודת תצפית מרהיבה אל הים הכספי ואל העיר כולה.

מגדלי הלהבה בלילה. צילום: אושרי שלמון

אחרי שתתרשמו מגורדי השחקים של העיר, רדו לכיוון העיר העתיקה (או העיר הפנימית  İçeri şəhər בפי המקומיים). היא מוקפת חומה מרשימה, ובתוכה תגלו עולם שלם  של תרבות, פנאי ועסקים. העיר העתיקה נבנתה במאה ה12, נכבשה בידי אימפריות שונות, וכיום היא אתר מורשת העולם של אונסק”ו, ביחד עם ארמון שירוואנשה (Şirvanşahlar sarayı) ומגדל הבתולה (Qız Qalası) ההיסטוריים, הראויים לביקור בפני עצמם. טיילו בסמטאות, בין חנויות המזכרות והשטיחים, והציצו לתוך חמאמים ופונדקי דרכים (קרוואן סראי) שהוסבו למלונות ולמסעדות.

הגלריה של עלי. צילום: אושרי שלמון

בעודנו משוטטים נתקלנו בגלריה היפיפייה של האמן עלי שאמסי (Ali Shamsi), שיוצר יצירות מרובדות ועמוקות כל כך שתוכלו כמעט לחוש בהן כבר כשתציצו בגלריה מבחוץ. משם המשכנו למסעדה אותנטית בשם Salam Baku, שם תוכלו לטעם מאכלים מקומיים מבוססי בשר כבש, מנות אורז טיפוסיות, סלטים למנות ראשונות ומיץ קומפוט.

אל תחמיצו את פסל האיש חשופת הראש (Azad Qadin Heykeli), סמל לסובלנות הדתית ולזכותה של האישה האזרית ללמוד ולעבוד, הרחק מביקורת וממצוקה, וכן להשמיע את קולה ולהשתתף בחיים הציבוריים במדינה. הפסל המיוחד ורב המשמעות נוצר בהשראת המחזה “סֶביל” מאת ג’עפר ג’ברלי.

כמו כן, כדאי לבקר במוזיאון הלאומי לתולדות אזרבייג’ן (National Museum of History of Azerbaijan), המשמר את ביתו של הנדבן חאג’י זיינאלבדין טאגייב ומשפחתו. הוא נבנה בשנים 1895-1901, והמיליונר ובני משפחתו התגוררו בבניין בן שלוש הקומות עד 1920. כיום זה בית-מוזיאון ובו תשעה חדרים המשמרים את הריהוט ואת החפצים של חאג’י זיינאלבדין ומשפחתו, ומספקים הצצה אל אורח החיים באזרבייג’ן של אותם ימים.

אדריכלות פורצת דרך

מחוץ לעיר העתיקה, מתחם אחד שאסור לפספס הוא מרכז היידר אלייב (Heydar Aliyev Centre), גם בזכות המבנה היפהפה שתכננה האדריכלית המנוחה זאהה חדיד וגם משום שבתוכו מוצג למעשה סיפורה של המדינה. זה בניין ענק בן חמש קומות, ובכל קומה תגלו עולם שלם המייצג את אזרבייג’ן לאורך שנותיה, כולל מעין “מיני אזרבייג’ן” שבו תוכלו להתרשם ממיניאטורות של כל המבנים האיקוניים ביותר במדינה. בקומה מינוס שלוש, אל תחמיצו תצוגה של כמאה מכוניות קלאסיות מתחילת המאה העשרים  ועד ימינו.

מחוץ לעיר העתיקה תמצאו גם את מרכז חיי הלילה של העיר – רחוב ניזאמי (Nizami), על שם המשורר הפרסי חכים ג’מאל א-דין נזאמי. זה ה-מקום ל מי שמחפש מותגים בינלאומיים, לצד פאבים ומסעדות. מסעדה מומלצת מאוד באזור השדרה היא Firuze, המעוצבת בסגנון מסורתי, עם שולחנות במעין מנהרה תת קרקעית קרירה ונעימה.

הטיילת של באקו. צילום: אושרי שלמון

ורגע לפני שנמשיך הלאה, אל תחמיצו את הטיילת הארוכה והיפה שלשפת הים הכספי. היא עשיה בפסלים, בערוגות של צבעונים, בבתי קפה ובמתקני שעשועים לילדים, ויש גם בה מרכז קניות בשם Park Bulvar.

יהדות אזרבייג’ן

בבאקו מתגוררת היום קהילה יהודית גדולה, לפי הערכות שונות כ-16,000-30,000 יהודים באזרבייג’ן כולה, רובם בעיר הבירה. יש כאן שני בתי כנסת, וגם בית חב”ד שמנהלים שליחים, הרב סגל שניאור ומשפחתו. ניתן להזמין כאן ארוחות כשרות ולעשות קידוש (בתיאום מראש).

מלונות בבאקו

יש בבאקו מגוון רחב מאוד של אפשרויות לינה, ממלון היוקרה פור סיזנס שנושק לעיר העתיקה ועד מלונות בוטיק יפים כמו The Merchant.

אנחנו התארחנו במלון Hilton Baku המודרני, שנמצא ממש במרכז העיר וקרוב לטיילת. חדרי המלון מרווחים מאוד, ומאובזרים היטב. חשוב לציין שבמלון יש חדרי עישון, אז שימו לב באיזה חדר ממקמים אתכם כי החלונות בחדרים לא נפתחים. יש גם נוף פנורמי על העיר כולה, כולל מגדלי הלהבה, ובקומה ה-25 יש מסעדה ובר מסתובבים, כך שתוכלו ליהנות מנוף פנורמי של העיר המוארת. תוכלו לבוא לכאן לקוקטייל לעת שקיעה, או לארוחה מהתפריט הבינלאומי.

מסגד ג’ומה. צילום: אושרי שלמון

מחוץ לבאקו

מחוץ לעיר הבירה יש עיירות מקסימות שיושבות לרגלי הרי הקווקז, וגם חבל יין בשם מחוז שמאחי (Shamahi), כשעתיים נסיעה מבאקו. בעבר הרחוק שכנה כאן עיר הבירה, אך לאחר מספר אסונות טבע ורעידות אדמה האזור עדיין משתקם ונמצא וכרגע בשלבי פיתוח מתקדמים. אם אתם כבר באזור, בקרו במסגד העתיק ביותר באזרבייג’ן, Jummah Mosque.

יקב סלוואן. צילום: אושרי שלמון

כאן התאכסנו במלון בסגנון של פעם, Shamahi Palace Sharadil. המחירים כאן זולים מאוד, ויש במלון גם בריכה פתוחה בקיץ, בריכה מחוממת, מגלשות ומתחם לילדים, מסעדת בשרים, חמאם טורקי וספא.

אזור נוסף שביקרנו בו הוא מחוז גבלה (Gebele), שם תוכלו לבקר ביקב בשם Savalan Winery, ובו גם מסעדות, מתקני שעשועים ואגם מקסים שבו תוכלו לשוט בסירות פדלים. האזור ידוע גם בטבע הירוק שלו, במפלים, בשרידים העתיקים שפזורים בו ועוד. אחת האטרקציות באזור היא הר טופנדאג (Tupandag) הנישא והמושלג בחורף, כך שניתן להגיע לכאן גם כדי לעשות סקי בזול. טיפסנו ברכבל עד לגובה של 1660 מ’, נשמנו אוויר הרים צלול כיין והתרשמנו מהנוף. על ההר יש גם מלון ספא מפנק, ואפשר לצאת מכאן גם לרכיבה על אופני הרים או על טרקטורונים.

הרי הקווקז. צילום: אושרי שלמון

לסיכום, אזרבייג’ן היא יעד נפלא, נגיש וזול  יחסית, שמשלב בין חדש לישן, בין טבע לעיר, בין שופינג ואוכל טוב לאטרקציות מהשורה הראשונה. ההיא מתאימה גם לזוגות וגם למשפחות, ובמיוחד לאוהבי תרבות, היסטוריה וטבע.

הכותבת הייתה אורחת לשכת התיירות של אזרבייג’ן

  1. אחח… אין כמו קידום (אחרי נסיעה ממומנת, ואולי עוד קצת ‘שימון’ כמו שהאזרים יודעים לעשות לעיתונאים) של תיירות למדינות דיקטטוריות ‘על מלא’. מדובר במדינה רודנית, רודפת פעילי אופוזיציה, כזו שלא שמעו בה על חופש עיתונות ומידע, וכזו שזה עתה הצליחה – באמצעות חימוש ישראלי מסיבי – להרוג עוד ארמנים ולגרש אותם, כנראה סופית, מחלק ממולדתם, שבו הם גרו באלפיים השנים האחרונות.

    1. כמו שאני לא אוהב שאנשים ממדינות רחוקות מתערבים לנו כאן בסכסוך עם הפלשתינים, כשבדרך כלל הידע שלהם מסתכם בכמה פוסטים שקראו בפייסבוק וסרטון או שניים מיוטיוב, ככה אני לא מביע דעות על סכסוכים במדינות זרות לי. לא בין הבאסקים או הקטלונים לספרדים, לא בין האירים לאנגלים, לא בין ההודים לפקיסטנים, לא בין השבטים השונים באתיופיה וגם לא בין האזרים לארמנים. אין לי מספיק ידע או רקע היסטורי מעמיק כדי לקבוע מי הרע בסיפור. מקווה שהבנת את הנקודה.

Comments are closed.