מאז חתימת הסכמי אברהם איחוד האמירויות הפכה לאחד היעדים מבוקשים והאהובים על הקהל הישראלי. מספר הטיסות היומי קפץ למספר חסר תקדים של עד 14 טיסות. יעד אקזוטי ומרתק, מזג אויר חם ושלל אטרקציות במרחק של פחות מ-3 שעות טיסה. מה עוד אפשר לבקש? סופסוף יש אלטרנטיבה לטורקיה ואיי יוון, עם אופי חופשה שייחודי רק לאמירויות- מלונות יוקרה, ספורט אקסטרים ווייב מאד בינלאומי.
למה אבו דאבי?
בעוד ודובאי הפכה ליעד היותר פופולארי, אחותה השכנה, אבו דאבי, שממוקמת רק כ- 140 ק”מ ממנה, מעט נשכחה מעין התיירים. פעם השתיים היו נסיכויות (אמירויות) נפרדות תחת מנדט בריטי, עד לאיחוד הממלכה למדינה עצמאית לפני כ-50 שנים.
כיום באבו דאבי, שמוגדרת כבירת איחוד האמירויות, מממוקמים רוב האתרים הרשמיים כמו ארמון הפרלמנט והמסגד הלבן הגדול. למרות הדמיון הרב לשכנתה התיירותית דובאי, גורדי השחקים המרשימים , הפארקים וקניוני הענק , יש לאבו דאבי צביון הרבה יותר ממלכתי – השפה הערבית הרבה יותר “נוכחת” בה, והמקומיים והתרבות האמירתית הרבה יותר מורגשת.
ביקור באבו דאבי חושף עוד רובד של איחוד האמירויות, ומאפשר הצצה למשהו מעט שונה מהזוהר של דובאי, מבלי לוותר על ביקור בדובאי עצמה, שנמצאת במרחק של שעת נסיעה משם. מה גם, שכרטיסי הטיסה התגלו כהרבה יותר נגישים.
אז אחרי סקירת הטיסה שלנו בטיסה של חברת Etihad היוקרתית, הגיע הזמן לסקירה עם האחות הקטנה (והזולה) וייז אייר אבו דאבי.
למה בחרתי בטיסת Wizz לאבו דאבי?
קודם כל – המחיר הזול ביותר ליעד. הביקוש עשה את שלו ולמרות כמות הטיסות לדובאי, המחירים קפצו משמעותית. טסנו באחת מהטיסות הראשונות שיצאו מהארץ לדובאי כשרק נחנך הקו בטיסה של חברת fly dubai. מאז כבר הגענו למספר חלומי של עד 12 טיסות ביום לדובאי. בהתאם לביקוש גם המחיר זינק וראינו טיסות מגיעות למחיר של 400$ ובתקופת הפסח גם ל-1000$ ויותר.
נכון שלהגיע לעיר אחרת מהיעד המקורי (דובאי) בטיסה זה לא אידאלי, אבל אם זה קרוב, מוזיל משמעותית את הטיול ומוסיף עוד אטרקציות- למה לא?
הקו לאבו דאבי הוא לא תחרותי במיוחד, אבל טסה בו אחת מחברות התעופה הטובות בעולם איתיחאד. בזמן שמחירי טיסות עם איתיחד יכולים להגיע ל-300-600 דולר בשגרה ול-1000$ בחגים (בזמן שדווקא טיסות ארוכות יותר עם החברה לבנגקוק נמכרות במבצע ב-400$), האלטרנטיבה של Wizz קורצת במיוחד.
במחיר כמעט לא הגיוני של כ-50 דולר לכרטיס הלוך ושוב, ועוד בשבוע של פסח, קו הטיסות של Wizz לאבו דאבי הוא Game Changer. והוא מתומחר משמעותית נמוך יותר מאיתיאחאד המתחרה.
לחברת Wizz Air ההונגרית יש סובסידיה מקומית באבו דאבי שקיבלה את השם הלא מפתיע Wizz Air Abu Dhabi. חברת האם טסה למגוון יעדים באסיה ובאירופה, עם תנופת התרחבות מתמשכת. צי המטוסים של חברת הבת האמירתית כולל סה”כ 4 מטוסי A321 neo חדישים. החברה מציעה גם טיסות המשך במחירים אטרקטיביים, הבולט מביניהם שהושק לאחרונה הוא לסרי לנקה.
שירות Wizz – טרום טיסה
לואו קוסט הוא לואו קוסט- והשירות שלWizz לא יוצא מגדר הרגיל- בעוד והמחיר של כרטיס רגיל עומד על כ- 50$ הוא לא כולל כלום מעבר לטיסה עצמה. על כל “שדרוג” די בסיסי כמו- מזוודה, טרולי, בחירת מושב ואפילו על האפשרות לצ’ק אין בשדה, משלמים יותר. לדוגמא, בטיסה הזו החלטנו להתפנק וללכת עד הסוף עם מה שהחברה יכולה להציע- ולקחנו את כרטיסי הFlex שכוללים הכל – התוספות עלו עוד כ-130 $. לא זול, אבל כשסך כל הכרטיס יוצא כ-180$ זה מרגיש כמו עסקה משתלמת במיוחד.
האתר של וייז אמין ונוח למשתמש. בתוך כך, שינוי מועד טיסה נעשה בקלות יתרה דרך ממשק ניהול המשתמש.
טיפ חשוב– שימו לב שבמעמד רכישת הכרטיסים באתר אפשר גם להירשם למועדון הלקוחות של Wizz. ההרשמה אמנם כרוכה בתשלום – אך ההנחות שהוא מעניק על הכרטיס מיד אחר כך, היו אצלנו גבוהות יותר מדמי ההרשמה – ולכן אנחנו ממליצים בחום לעשות את זה, בטח למי שמתכנן לטוס בלואו קוסט ועם וייז בעתיד.
טיפוש חשוב מספר2 – למי שיכול להסתפק בטרולי בלבד, במהלך רכישת הכרטיס יש אפשרות לרכוש את שירות ״Wizz Priority״ שמוסיף בנוסף לחבילת הבסיס (שלא כוללת כלום כאמור) גם טרולי ותורים מקוצרים בצ׳ק אין/בורדינג בשדה. זה יוצא יותר זול מרכישת כבודה.
באשר לשירות הלקוחות – יצא לנו ליצור איתם קשר בעבר לגבי מסמכים רלוונטיים בתקופת הקורונה והם אף התגלו כיעילים למדי.
הפתעה נעימה נוספת הייתה כשלרגע לא ראינו באתר את הטיסה שלנו מופיעה בלוח ההמראות והנחיתות טרם היציאה לשדה. יצרנו קשר דחוף הן טלפוני והן בצ’אט האוטומטי עם החברה- וקיבלנו מהם מענה מהיר על כך שהטיסה אכן יוצאת בזמן. בעידן שלנו לקבל מענה כלשהו מחברת תעופה (ועוד בזמן סביר) זה לא דבר מובן מאליו.
החסרון היחיד והדי משמעותי ממנו סובלים נוסעים ישראלים בכל חברות הלואו קוסט כמו ריינאייר (וכתבנו על זה כאן) הוא העובדה שגם אם תגיעו ללא כבודה למסירה, עם טרולי בלבד, עדין תצטרכו להמתין בתור לביטחון וצ׳ק אין היות והחברה לא מנפיקה כרטיסי עלייה למטוס במעמד הצ׳ק אין האלקטרוני. משהו שדי הדאיג אותנו בתקופה זו של עומסים טרופים בנתב”ג סביב חופשת הפסח. לעומת זאת, עם חברות שמנפיקות כרטיס עלייה למטוס מראש במעמד הצ׳ק אין באתר, ניתן לגשת ישירות לבידוק המזורז המיועד לטסים עם כבודת יד בלבד.
ענייני קורונה
הקורונה עדין כאן לצערנו, וזה נכון מה שאומרים- באבו דאבי מקפידים יותר מבדובאי על הנחיות מסוימות. על פי ההנחיות החדשות באבו דאבי לא היה צורך בביצוע בדיקה לפני הטיסה, וכל שנדרשנו להציג היה תעודת מתחסן/מחלים. ועם זאת, בחלק מהאטרקציות/מלונות באבו דאבי דורשים גם תעודת מתחסן וגם בדיקת PCR שלילית שתקפה לשבועיים. לא לקחנו את הסיכון ועשינו את הבדיקה ששימשה אותנו פה ושם.
גם בחזור כל שהיינו זקוקים לו הוא תעודת מתחסן/מחלים וטופס כניסה לארץ של משרד הבריאות שאפשר בקלות למלא באתר, להזמין ולשלם על הבדיקה בנתב”ג.
בוקר הטיסה וביטחון באגף B
טיסת 5W 7091 ממריאה בשעה 12:50. הגענו לשדה בשעה 09:00, כ-4 שעות לפני רק בגלל העומסים הכבדים שדיווחו עליהם בכל התקופה האחרונה. אמנם את הביטחון עברנו מהר מהצפוי- רק בכמה דקות, אנחנו מבינים שמדובר בעניין של מזל כי באגפים אחרים ראינו תורים משתרכים. לאחר מכן, היינו צריכים להמתין שעה שלמה עד שיפתחו את דלפק הצ’ק אין.
להגנתם של Wizz יאמר שהם אכן פתחו את הדלפק בדיוק 3 שעות לפני הטיסה, ואף פתחו עמדה מיוחדת של Priority , סוג של תור עסקים שאנחנו כבעלי כרטיס הFlex זכאים לו. קיבלנו מענה מהיר יותר אפילו מאלו ששכרו שלל חברות VIP להעביר אותם במהירות בגלל התורים. זה היה מאד נחמד ושווה את ההשקעה.
שלחנו את המזוודות, ואפילו את הטרולים, קיבלנו את כרטיסי העלייה למטוס והמשכנו בדרכנו אל הביטחון שהיה מהיר גם הוא, שוב מזל, ואז -אל הדיוטי.
הבורדינג התחיל באיחוד של 45 דקות, אבל היה כל כך זריז ואפקטיבי שזה כמעט ולא השפיע על זמן הנחיתה – יעילות זה שם המשחק.
מטוס A321NEO
מטוסי ה-A321neo של החברה הם חדשים למדי. מדובר מטוס קטן ויעיל בו פגשנו את אותם המושבים של Wizz בתצורה של 3-3 (3 מושבים בכל צד), במחלקת תיירים בלבד. ישנם מספר מושבים מועדפים עם מרווח עדיף לרגליים.
מושבים מועדפים
בהזמנת כרטיס Flex אפשר להנות מבחירת מושב חופשית, וכמובן שהבחירה הטבעית שלנו הייתה המושבים המרווחים יותר שנמצאים בשורה הראשונה. מושבים נוספים עם מרווח רגליים עדיף קיים ב-2 שורות ביציאת החירום.
למושבים בשורה הראשונה שולחן מתקפל שיוצא מצידי הכיסא (ולא מאחורי הכסא שממול) , מה שמעניק להם ידיות מתכתיות רחבות יותר- יש שאוהבים את זה ויש שלא, אשליית הכורסא לגמרי עבדה עלינו אישית.
בביזנס אירופאי רגיל בחברות ענק כמו של לופטהאנזה יש כ-76 ס”מ לרגליים בשורות הראשונות, ומחיר כרטיס כזה יכול להגיע גם ל1000$, בזמן שאנחנו שילמנו בסה״כ 60$ על המושב המועדף, עסקה משתלמת למדי למושב של ‘כמעט’ מחלקת עסקים.
החיסרון בהשוואה לביזנס אירופאי, הוא שב-Wizz כל השורה יכולה להיות מלאה, ויכולים לשבת לידכם עוד נוסעים, מה שלא קורה בביזנס אירופאי בו מושיבים רק בדילוג על כיסא.
מושבי הסטנדרט
כל יתר המושבים במטוס הם בדיוק מה שאנחנו רגילים לו בלואו קוסט סטנדרטי, בלי אפשרות להשעין את המושב, עם מגש אוכל נשלף מקדימה ומקום מצומצם מאוד לרגליים (71 ס״מ).
בגלל שהטיסות האלו לאבו דאבי עדין לא ממש מלאות (כן, אפילו בפסח) הייתה תחושה של ישיבה מרווחת יחסית, אבל זה כאמור, עניין של מזל.
יתרון נוסף הוא שהצי חדש יחסית ולכן המושבים חדשים, נקיים, ולמרות שהם דקים הם היו לנו נוחים למדי לטיסה הקצרה.
שירות בטיסה
אז גם עלינו ראשונים לטיסה, גם קיבלנו שירות קודם בדלפק וגם התישבנו מקדימה- אז מה בכל זאת חסר?
ארוחות
ב- Wizz כמו בכל חברות הלואו קוסט אפילו כוס מים תעלה כסף, כך גם שתיה קלה, חמה וארוחות קלות כמו סנדביצ’ים או חטיפים. והמחירים? בכלל לא נוראיים, כוס קפה תעלה 12 דירהם שזה בערך 10.5 ש”ח, וכריך יעלה בסביבות ה25 שקלים. אפילו זול יותר מהסניף של ארומה בשדה.
הארוחות קלילות וכוללות בעיקר סנדביצ’ים, חטיפים, שוקולדים ושתיה מכל הסוגים- חמה, קרה, אלכוהולית ועוד. הופתענו למצוא גם כמה מנות חמות כמו פסטה ועוד כמה הפתעות אקטואליות כמו קינוחי רמדאן לרגל התקופה. לחלוטין מספיק כשמדובר בטיסה של פחות מ-3 שעות.
התפריט שלהם אפילו מסודר בצורה ממש יעילה לאלרגנים ובעלי אילוצים מכל סוג שהוא, כולל כשרות/טבעונות/רגישות לסוג מזון מסוים. אם תשאלו אותנו, אחרי קילומטראז’ מכובד של ארוחות באוויר- זו הייתה הפתעה מרעננת שכמעט ולא נתקלנו בה בעבר, והיינו שמחים שכל חברות התעופה ישקיעו ויאמצו עמוד כזה לסיכום התפריט, או לפחות שיתחילו במחלקות הביזנס. זה מאד נוח, חכם ויעיל. ולגמרי מוסיף להם נקודות.
מולטימדיה
לא היו מסכים משום סוג בשום אזור במטוס, אפילו לא להקרנת הוראות הבטיחות המסורתיות (יש שיברכו על כך), וגם לא הוצעה שום אפליקציה שבה אפשר להשתמש לצפייה בחבילת תכנים כלשהי או שירותי אינטרנט בתשלום. הטיסה אכן קצרה, ובכל זאת היה נחמד אם חברת התעופה הייתה מתאמצת לספק בידור כלשהו לטסים, במיוחד כשיש להם גם טיסות ארוכות מזו במטוסים האלו. יש היום בשוק כבר פתרונות שמאפשרים צפייה במולטימדיה בנייד וזו הייתה יכולה להיות תוספת מבורכת.
דיוטי פרי
לחובבי הז’אנר- הדיילים עוברים כפעמיים- שלוש עם עגלה עמוסה בכל טוב- בשמים, אלכוהול, סיגריות, תכשיטים ואפילו סתם מזכרות. מה שתפס את עינינו זה דווקא הדגם השולחני של מטוס ה-Wizz ֿבמחיר מציאה של רק 50 דירהם (45 ש”ח), מה שמוכיח שכל אחד יכול “ליפול” לעגלת הדיוטי 😉
צוות אוויר
השירות של Wizz הוא אמנם שירות לואו קוסט סטנדרטי, אך מפתיע לטובה- צוות הדיילים היה עסוק רוב הטיסה ברווחת הנוסעים, גילה אדיבות יוצאת דופן לילדים בטיסה, ונהג בסובלנות יתרה גם כלפי הנוסעים הפחות ממושמעים.
הפתעה נעימה וראויה לציון מיוחד זה גמישות הדלפק וצוות האויר – אנו רגילים לחוקים דרקוניים בכל הקשור לכבודת יד בטיסות לואו קוסט, אלא שגם כאן Wizz הצליחו להפתיע לטובה. כשביקשנו, נשלחו גם הטרולים שלנו לבטן המטוס יחד עם המזוודות. בנוסף בעת העליה למטוס נוסעים רבים שהחזיקו ביותר מ-2 תיקים, או טרולי בגודל לא סטנדרטי, עדין לא נתקלו בשום הערה או בעיה. נהפוכו- הצוות עזר לכולם להתמקם עם כל התיקים, ודאג שלכולם יהיה מקום להניח את התיקים.
בטיסה חזור, כל פוקדי הגלובל וילג’ הגיעו לטיסה עם בובות פרווה בגודל אנושי שפשוט אי אפשר לארוז בשום צורה. ואין דבר חמוד (ומרגיע) יותר מלראות את הדיילת מוצאת מקום לכל בובה ובובה ומפרגנת לנוסעים על כישורי הקליעה שלהם לסל;)
הטייס היה מאד קומוניקטיבי, עדכן מדי פעם על כיסי אויר, על שעת ההגעה ליעד, על כמה מעלות צפויות לנו (עם קריצה על החום הכבד, איך לא) ואף תאר קצת את מהלך הטיסה מעל המרחב האווירי של ערב הסעודית – שזה די מלהיב לא רק לחובבי תעופה כמונו, אלא לכל נוסע שמבין עד כמה התקצרו זמני הטיסה מישראל למזרח.
הנחיתה
עם הנחיתה חיכה לנו למטה גרם מדרגות, גל חום אימתני ו-2 אוטובוסים, הירידה נעשתה באופן יעיל, מסודר ומהיר, והנסיעה לאולם הנחיתות הייתה קצרצרה. שדה התעופה באבו דאבי מופעל ע”י חברת איתיחד וסטנדרט השירות שלהם הוא מהגבוהים בעולם.
השדה עצמו הוא קטן וקומפקטי, ובהתאם נוח ויעיל. כך מצאנו את עצמנו עם המזוודות בדרך להשכרת הרכבים כ20-30 דק’ אחרי הנחיתה. שם אגב ניתן למצוא דילים משתלמים יחסית בהזמנה מראש ועם הרכב המושכר ניתן להמשיך ישירות לדובאי שנמצאת כשעה נסיעה.
סיכום
למרות שטיסות עם חברות לואו קוסט, במיוחד מישראל, זוכות ליחס המוצדק של “כבדהו וחשדהו” – הטיסה עם Wizz air Abu Dhabi מסתכמת כחוויה נעימה לכל הדעות. ״תמורה לכסף״ הוא שם המשחק כאן- והתמורה שקיבלנו על כרטיס בסך של כ- 180 דולר (אחרי כל התוספות) היא לא פחות מנהדרת, במיוחד בקו כזה תחרותי (אם לוקחים את דובאי הפופולרית בחשבון) בתקופת החגים.
צ׳ק אין ובידוק בטחוני לנוסעים עם כבודת יד – ✈️ ✈️ ✈️ (3/5)
תהליך ההזמנה באתר – ✈️ ✈️ ✈️ ✈️ ✈️ (5/5)
שירות טרום טיסה וצוות אוויר – ✈️ ✈️ ✈️ ✈️ ✈️ (5/5)
מושבים מועדפים – ✈️ ✈️ ✈️ ✈️ ✈️ (4/5)
אוכל בטיסה – ✈️ ✈️ ✈️ (3/5)
